בלוגר בחיתולים

‏היום לפני שנתיים חלק ב

‏הסיפור הוא בדיוני ואין לו שום קשר למציאות‏ . בהמשך לחלק א׳. דניאל פותח את הריצ׳רצ של התיק השחור ומגלה‏ שיש בתיק הרבה מאוד כסף חלק בשקלים וחלק בדולרים , דניאל מסתכל ‏ימינה ושמאלה ‏‏ומסתכל על טאי ‏שהיה עסוק בניווט של הסירה ‏וכרגיל מקלל ומדבר עם עצמו , ‏דניאל לא יודע מה לעשות עם זה , דניאל מתלבט אם עצמו אם לקחת או לשאול את טאי ‏האם התיק הזה שלו, ‏ ‏אחרי התלבטויות דניאל מספר  לטאי שיש ‏על הסירה ‏תיק שחור ויש בו הרבה מאוד כסף, טאי מגיע ‏ושואל דניאל מה זה ? טאי עונה לו ‏חזרה זה לא שלך ? טאי עונה לו , זה לא שלי ‏איך זה הגיע לפה ? טאי ודניאל מסתכלים אחד על השני ויודעים שיש הרבה מאוד כסף בתוך התיק השחור ‏ולא יודעים מה לעשות איתו או של מי זה ואיך זה יגיע לפה , אחרי כמה דקות שהם ‏מבינים כבר שכסף ‏לא שלו ולא שלו הם מחליטים לחזור חזרה להנמל, ‏כל השיט חזרה דניאל במחשבות הכסף הזה יכול לעזור לי הכסף הזה יפתור לי את כל הבעיות ,

אין תגובות

הסיפור מאחורי התמונה – ים המלח

אני וחבר צלם חובב נוסף החלטנו כמה ימים קודם שאנו צריכים לתפוס את הזריחה של ים המלח , סיכמנו בנינו שעוד יומיים אנו נוסעים יחד לים המלח כדי לצלם את הזריחה , השעה הייתה 3:00 התחלנו יצאה לכיוון ב"ש החלטנו לנסוע דרך ארד בירידות של ים המלח השמש עוד לא חשבה לצאת בכלל אמרנו אחד לשני כנראה יצאנו מוקדם מידי בכל זאת המשכנו, (גם בצחוק לא חשבתי לחזור חזרה בלי תמונות ) אחרי 25 דקות בערך הגענו לאחד החופים של ים המלח התחלנו להוריד את הציוד מהרכב שלי , התחלנו לצלם בעיקר חשיפות ארוכות כי בשעות האלה רק זה היה ניתן לצם בחושך הזה ,התחלנו בצילומים וזו התמונה הראשונה שצילמתי באותו סט .  

אין תגובות

היום לפני שנתיים חלק א

סיפור בהמשכים כל הסיפור הוא בדיוני ואין לו שום קשר למציאות או לאנשים  זה היה לפני שנתיים : השם שלי הוא דניאל אני בן 23 אני גר אצל ההורים של החברה שלי , אני עובד בחברת שילוח ביום ובלילות אני העוזר של טאי הוא הדייג הכי מוזר שפגשתי בחיים שלי , אני עוד אספר לכם עליו בהמשך , אצלי בדרך קבע אני קם בשעה 2:00 בלילה אוכל ארוחת בוקר , ולוקח את האופניים שלי ויצא לנמל , אני מגיע לנמל אחרי 20 דקות של רכיבה , הכל התחיל לפני שנתיים אני מגיע כרגיל בשעה 2:30 בלילה לנמל אני וטאי שותים את הכוס קפה שלנו , טאי תמיד נוהג לומר לי, דני דע לך כי הקפה של הבוקר הוא הקפה שמחזיק…

אין תגובות

חרדות וכל השאר

היי זו שוב דנית . הפעם הגעתי לדבר על משהו קצת פחות אופטימי . מי מכם שמע את המונחים התקפי חרדה , OCD, היפוכונדריה ? נסו להיזכר טוב טוב ותראו שרובנו שמענו עליהם לפחות פעם אחת בחיים . אז שוב אזכיר אני דנית ואני בת 23 ו9 חודשים . את ה״התקף״ הראשון שלי חוויתי בשנת 2013 .. הייתי בת 18 .. חיילת תמימה שחשבה שהיא הולכת למצות את עצמה ואת התפקיד בראבק . אני תכננתי תוכניות וכנראה שתוכנן לי לגמרי אחרת . אז כמו ילדה טובה ומקסימה .. בת להורים ששירתו במשטרה צבאית ומשפחה מורחבת שאוהבת מאד את הצבא חיכיתי כבר לרגע שאתגייס . חיכיתי לרגע שאעשה תפקיד משמעותי ומהותי שימלא אותי בתחושת סיפוק לאורך כל השירות .. התגייסתי בשנת…

אין תגובות

נדחה למחר

‏לכל אחד יש את הרגע הזה בחיים שהוא אומר לעצמו, אני לא נשאר באותו מקום, ממחר ‏אני מתחיל לחפש ממחר אני מתחיל דיאטה ממחר אני מפסיק לעשן וכו׳ , ‏כל  ‏כל אחד פה שקורא את הפוסט הזה יודע שקל מאוד לדבר אך קשה לבצע , ‏יש את המוטיבציה הראשונית אתה בטוח בעצמך שממחר אתה מתחיל לרוץ לפחות ארבע קילומטר ביום ,‏אתה אומר לעצמך מה זה ארבע קילומטר זה כלום אני עושה את זה לפחות 3 פעמים בשבוע ‏וככה אחזור לכושר, ‏מגיע היום המיוחל אתה מגיע אחרי העבודה שבור ‏אין לך כוח לכלום אתה זוכר את תכנון של אתמול  ‏שהיום אתה מתחיל לרוץ, ואז אתה נכנס למחשבות עם עצמך אולי מחר? כן כן ממחר אני אתחיל , ‏ואז מה קורה מה שרציתי לעשות היום אתה תוכל מחר ומחר אותו דבר ככה זה תמיד שדוחים משהו הוא נדחה ונדחה ,  ‏לכל אחד מאיתנו יש פה מוטיבציה תתחילו לממש אותה תראו לעצמכם שאתם יכולים ואל תדחו דבר למחר כי מה שאתם יכולים לעשות היום תעשו היום , ‏ ‏ואני עובד על שיטת חשיבה קלה אני בדרך מקבל משכורת ב-10 לחודש, מחר מנהל העבודה  אבוא ואגיד לך שומע רון אנחנו החלטנו לדחות לך את המשכורת למחר ‏בשכבר מגיע מחר ‏דוחים לך אותו למחר ‏למחרתיים, התעצבנו נכון  ‏אז קחו את זה באותו כובד משקל תחשבו שזה כאילו המשכורת שלכם ואתם רוצים לקבל אותה היום ובטח שלא מחר ובטח שלא עוד יומיים, לא דוחים דברים שאפשר לעשות היום  ‏למחר, ‏אני זוכר שאני התחלתי הליכות בלילה אמרתי לעצמי ממחר אני  ‏הולך חמש קילומטר כל לילה , ‏זה תפס‏ אולי לחודש ‏אחרי חודש אמרתי ‏רון אין לך כוח תישאר בבית ווואלה מה אתם חושבים השארתי? ממש ממש לא המשכתי הליכות חמש קילומטר כל לילה ‏התחלתי לשלב ספרינטים וריצות בהתחלה הריצות היו קלות בשלב מאוחר יותר הייתי רץ בסביבות החמש קילומטר כל יום כן כן כל יום, הייתם אומרים לי שרון ירוץ חמש קילומטר כל יום הייתי צוחק לכם בפנים 

אין תגובות

הסיפור מאחורי התמונה

זה היה יום חורפי, אני מתעורר מהשעון לקראת העבודה , הייתי אז עוד סייר (אבטחה) אני פותח את החלון שלי בדירה , אני רואה שמים קודרים אין זכר לשמש אני אומר לעצמי , 'וואי וואי איזה יום הולך להיות לי בעבודה " אני מתארגן לקראת יציאה ואני אומר חושב אם עצמי אולי אקח את המצלמה ? ואולי לא ! אחרי התלבטויות קלות החלטתי לקחת את המצלמה איתי לעבודה , אני מתחיל את היום שלי , הלכתי ל'מנטה" כרגיל כמו כל בוקר אני הולך לקנות כוס קפה הפוך ענק ", זה היה יום של רוחות ממש חזקות אני בנסיעה כל הרכב רועד מהרוחות הרגשתי שאני באוניה ולא ברכב , רעדתי מקור והדבר היחיד ששימח אותי זה שאמרתי אולי התפוס בעדשה איזה…

אין תגובות

חצי שנה של אושר ❤️

היוש , קצת השתלטתי :) אז אני דנית שחר בת 24 (עוד מעט אבל לא נורא) מגדרה . כן ממש מוזר לי לכתוב שאני מגדרה כי עברתי לא מזמן . אילולא הבן זוג שלי - כל המעבר הזה לא היה קורה בחיים . אז את רון אתם כבר הספקתם קצת להכיר ואני מאחלת לכם שתכירו חצי ממה שאני מכירה . אני ורון הכרנו בעבודה .. חברת אבטחה כלשהי. אני הייתי מוקדנית ורון מנהל ניידת .. נשמע מעניין וזה גם באמת מעניין . אם חלקכם לא יודעים הקשר בין מוקדנית למי שבשטח מתבצע על ידי מירס. אז ללולי שלי , שאז באותה תקופה לא היה כלום בשבילי יש קול של קריין ומיד התאהבתי בקול הזה . משם פייסבוק , שיחות וידיאו…

יש תגובה אחת

אהבה וזוגיות

‏‏בוקר טוב, אני והחברה שלי לחיים דנית חוגגים היום חצי שנה יחד , ‏מי היה מאמין ‏שבאמת עברו כבר ‏שישה חודשים, מרגיש כאילו זה היה אתמול ! ‏אנחנו בקושי ‏‏עושים האפצי וכבר עף חודש, ‏את דנית הכרתי דרך העבודה ‏, ובלי לפרט יותר מדי ‏התחלנו לצאת בערך שבועיים אחרי שדיברנו בפעם הראשונה ובאמת היה את ‏״ קליק ״ הזה ‏שכולם מדברים עליו, אצלנו הוא עבד ישר ובעוצמות חזקות ומדהימות , שמדברים על פרפרים בבטן אני מדבר על זה, ‏אצלנו בכלל הכל זז מהר עברנו לגור ביחד אחרי חודשיים של קשר וזה היה נראה לנו הכי טבעי בעולם‏ כאילו אני והיא מכירים כבר שנים כאילו כבר פגשתי אותה כבר בעבר ‏, אני ודנית את החברים הכי טובים שיש מעבר לזה שהיא…

יש תגובה אחת