בלוגר מתקדם
על חברות ומה שבין לבין

על חברות ומה שבין לבין

היי, זאת דנית ..

הרבה זמן לא כתבתי כאן .. זה מצחיק כי הכתיבה היא זו שמשחררת את הנפש ומתחברת לדמיון .

אז אחרי חודש לא קל שעבר עליי, החלטתי לשחרר טיפה את הקיטור ולפרוק ..

מי מכם שקורא את זה יכול לענות לי באמת מהי חברות ?

האם זהו מושג שלא קיים ? האם זהו מושג שכל החיים רודפים אחריו כמעט כמו אהבה?

בעיניי חברות זה לתת מראה לאדם השני , מראה כזו שמשקפת את כל כולנו מבפנים .. לתת לצד השני להכיר אותנו בדיוק כמו שאנחנו..

עם המגבלות .. עם המעלות .. עם התכונות הטובות יותר והתכונות הפחות טובות .

בהתנהגות הטבעי שלי , אני לא אדם שחושף ..

במהלך רוב חיי הסתובבתי עם מסכות שמשדרות עסקים כרגיל , כאילו הכל בסדר .. ושאני חזקה .

על זה נשענתי .. זה היה העוגן שלי .

לאט לאט , כשעברו השנים ואיתן התפתחה גם האנושות הבנתי שלהיות בודדה זה לא הפתרון..

שכדי שיסמכו עליי, אצטרך לסמוך גם על אחרים .

הרי מה הטעם בלהביא למישהו יד , לנסות לעזור לו אבל הוא לא מחזיר יד חזרה ?

הבנתי במהלך השנים שיש לי את הלב שלי .. וכל אחד וטוב ליבו .. ולא אוכל לצפות מכולם להיות בדיוק כמוני , להתנהל כמני, להתייחס כמוני ..

לפעמים נתתי לאנשים יותר ממה שהיה לי .. או את כל מה שהיה לי .

נתתי לאנשים להיכנס לנבכי נשמתי.. למקומות הכי נסתרים ואפלים של הרגש שלי .

הענקתי המון , התרגשתי המון , ריגשתי המון .. והכי מובהק הוא שקיבלתי חזרה הרבה פחות .

יש איזשהי משיכה בלתי מוסברת לדברים האסורים .. לדברים הלא טובים .. לדברים הפוגעים .

ובטח תגידו שרק אדם מזוכיסט .. ייכנס מלכתחילה לדבר שהוא יודע שפחות מועיל לו .

אז כזו אני , נשרפת , נשרפת שוב .. ושוב.. ושוב .. ורק כשהצלקת מתחילה לכאוב מדי אני עוצרת ומקימה תמרור “עצור” בלתי נראה ונותנת לעצמי ולנפש שלי לעצור ולחשוב .

אני סלחנית , ותרנית .. ובעיקר לא נוטרת טינה .. אך אם הטעות שעושים איתי מכוונת בצורת “בול פגיעה” .. ביישר למטרה הכי כואבת .. אני יורה .

החוכמה היא לדעת לצאת ממצבים בלתי נוחים בצורה החכמה ביותר .. בצורה כזו שלמרות שכביכול “הפסדנו” אנחנו נרגיש מנצחים .

אז סמכתי על חברות ..ונתתי מעצמי אפילו יותר ממה שהיה לי ..

אני לא מתחרטת על זה .. כי איך אומרים כל מכשול הוא שיעור .. אומנם טיפה כואב .. אבל מכאן מגיע החוזק הפנימי שלנו .

מכאן אני בונה את עצמי .. ונכון שהחומה מתרסקת ופתאום הכל מרגיש כל כך לא מוגן .. אבל יש בידינו את כל החומרים הנדרשים לבניה מחדש .. הלכ תלוי ברצון .

פעם דפדפתי במגזין מעצים .. העיניים שלי ננעצו על משפט שנחרט בזכרוני ומאותת לי במחשבות כל יום ..

“אין דבר יותר חזק מרצון של בן אדם”

אז בהתחלה גיכחתי ומלמלתי לעצמי “אוי כמה קלישאתי” .. אבל רק אחרי שעברתי , נלחמתי, נפלתי והתחזקתי הבנתי שהכל היה תלוי בשתי מילים חזקות ומשמעותיות :

רצון  וגישה .

תראו , כולנו נעבור דברים לא קלים בהמשך .. כי אף אחד לא הבטיח לנו שהחיים יהיו ורודים מלאים בממתקים .

השאלה איך נוכל להתמודד עם הסיטואציה בצורה הנבונה ביותר , החזקה ביותר ובצורה שמחד גיסא תגן עלינו ומאידך גיסא לא תפגע באחרים .

כולנו מדי פעם חוטאים .. עושים דברים לא נעימים ואומרים דברים מאד פוגעים .

הגדולה שלנו היא לזהות מתי עברנו את הגבול הלא מסומן .. כי בסופו של דבר לכל אחד מאיתנו קיים גבול אחר .. אצל האח הוא מאד קצר ואצל האחר הוא מתוח וארוך ..

תעניקו , אל תמנעו מעצמעם לאהוב ולסמוך .. לא כולם רואים בכם כמטרות לעלבון ופגיעה ..

ומי שכן? אמרו לו תודה על כך שכנראה לימד אותכם שיעור מאד חשוב שילווה אותכם למהלך חייכם .

 

השאר תגובה ב yoblogmy

%d בלוגרים אהבו את זה: